כיצד ניתן לבנות טקס חופה מסורתי והלכתי, מבלי לוותר על השוויון, ואפילו להיפך? הר׳ בתיה רוזן-גולדברג והר׳ צ׳אק דוידסון ישבו יחד כדי לפרוס את האפשרויות השונות כדי שתוכלו לבחור ולתת ביטוי למה שחשוב לכם, גם תחת החופה.
כשמדמיינים מהי ׳חתונה יהודית׳ יש כמה תמונות סטריאוטיפיות שקופצות לראש: כלה צועדת בהינומה, חתן שובר כוס, ורב עם זקן. אבל האמת היא שכשבוחנים לעומק וביושרה את המקורות ההלכתיים נראה שאפשר למצוא לא מעט חלקים שאפשר להפוך לשוויוניים ומכילים יותר, כן, גם בחתונה יהודית. במאמר הזה נציע כמה דרכים להדגיש ערכים של שוויון בחתונה יהודית באופן ששואב מההלכה ואינו סותר אותה, וגם נטוע במציאות העכשווית. נתחיל באפשרויות העומדות בפני הזוגות טרם החתונה, ונמשיך עם הצעות לטקס החופה עצמו. לבסוף נתייחס למאפיינים המשפחתיים והקהילתיים של החתונה ולדרכים שבהן שוויון מגדרי יכול לבוא לידי ביטוי, ביישור קו מלא עם ההלכה.
טרום חתונה
חתימה על הסכם קדם-נישואין ותנאי בקידושין
אם יש רק המלצה אחת שתקחו מהמאמר הזה – מוטב שזה יהיה חתימה על הסכם קדם נישואין לפני החתונה. הסכם כזה, וספציפית נמליץ על ה׳הסכם לנישואין בצדק ובהגינות׳ של מרכז צדק לנשים, מגן על הזוג מפני סרבנות וסחטנות גט. להסכם הזה ישנו גם חלק הלכתי שנקרא תנאי בקידושין שעליו חותמים רגע לפני החופה, ומטרתו לתת פתרון הלכתי מקדים ולשמור על הזוג מפני עגינות, ושאר טרגדיות שעלולות לקרות. במילים אחרות – זה הסכם שמבטיח שגם אם הנישואין הסתיימו (מכל סיבה שהיא) זה יעשה בצורה הדדית, בדיוק כפי שהתחילו. חשוב לדעת שחופות הוא הארגון הרבני היחיד בארץ שמחייב את כל הזוגות שבחרו להתחתן דרכו, ללא יוצא מן הכלל, לחתום על ההסכם ועל תנאי בקידושין. זהו ה״ביטוח ההלכתי״ שנותן מענה לבעיות שעלולות להיווצר מנישואין כדת משה וישראל – עגינות, ממזרות וסרבנות גט.
הסכם קדם-נישואין מבטיח שגם אם הנישואין הסתיימו – זה יעשה בצורה הדדית
טבילה במקווה – זו בחירה שלך
במסורת ישראל ישנה מצוה לכלות לטבול במקווה בערב החתונה. אבל אם את בוחרת שלא לעשות כך – זו זכותך המלאה. לא משנה מה תחליטי בנדון – זה לא ימנע מאיתנו לערוך עבורך חופה כדת משה וישראל. טבילה במקווה, הדרכה לפני החתונה, סוג לבוש, הם מבחינתנו נתונים לגופה ולבחירתה המלאה של כל אישה ואישה, ואין אנו מתערבים כלל בנושאים האלו.
טקס החופה
קודם כל רקע: טקס החופה כפי שאנו מכירים אותו השתנה לאורך הדורות ובמיוחד ב-1,500 שנים האחרונות. אחד ההבדלים הניכרים בין אז להיום הוא חיבור של שני טקסים שונים שבעבר נערכו בהפרש של שנה – הקידושין והנישואין.
בקידושין, נתינת הטבעת על ידי החתן וקבלתה על ידי הכלה מבטאות את הסכמת הזוג להינשא ואת המחויבות ההדדית של בני הזוג. לחלק הזה נדרשים עדים (נרחיב על העדים בהמשך), וכדי להתיר את הקשר הזה בין בני הזוג – צריך לסדר גט.
טקס הנישואין, הוא שלב שבו הקהילה והמשפחה מברכים את הזוג. זו הדרך שלנו, הציבור, להיות שותפים בחופה ולתת לזוג מעין ברכת הדרך. לכן, נהוג להזמין בני משפחה וחברים לברך בשבע הברכות המסורתיות ולמלא עבור הזוג כוס של ברכה שישתו בסוף. בשונה מהקידושין, שהוא אקט יותר פרטי של הזוג, לטקס הנישואין יש מימד יותר ציבורי וקהילתי, בו חותמים או מוסרים את הכתובה שהיא מסמך מסורתי משפטי המפרט את חובות הגבר כלפי אשתו (גם על זה נרחיב בהמשך).
החופה היום משלבת שני טקסים שונים – הקידושין והנישואין
בטקס הנישואין היום כאמור, טקס החופה כולל את שני החלקים הללו. החופה נפתחת, בברכה על יין, ומסתיימת בשבירת כוס שרבים יגידו שהיא הקליימקס של הטקס. במהלך החופה יש כמה מנהגים מקובלים. ביניהם, ברכת שהחיינו, התעטפות בטלית, ברכות אישיות וסיבובים. כאמור, מדובר במנהגים – אתם יכולים לבחור עם לאמץ אותם, או לא.
ועכשיו לתכלס, איך אפשר להפוך את הטקס עצמו ליותר שוויני ועדיין הלכתי? הנה כמה דרכים:
הלכה ושוויון
- טבעות – כשהחתן נותן טבעת לכלה תחת החופה מדובר באקט הלכתי שמהווה את מעשה הקידושין. גם הכלה יכולה לתת טבעת לחתן תחת החופה כאקט ערכי, המסמל את ערכי השוויון וההדדיות בבית שהם בונים ביחד.
בנושא הזה יש שלוש אסכולות:
- לפי חלק מהדעות, נתינת הטבעת על ידי האישה מיד אחרי הקידושין יכולה ליצור בעיה של הטייה ולכן עדיף שהטבעת שהכלה נותנת לחתן תינתן בנפרד, בשלב אחר של החופה.
- דעות אחרות סוברות שעדיף שנתינת הטבעות יתרחשו בצמידות כי קידושין דורשים הסכמה הדדית של בני הזוג. דעות אלו מדגישו שלמרות שאין תוקף הלכתי לטבעת שהכלה נותנת לחתן, יש בנתינה אחת אחרי השני ביטוי אסתטי של ההדדיות הזאת. בשני המקרים אפשר ללוות את נתינת הטבעת במשפט מן המקורות, בציטוט, להקריא טקסט אישי – לבחירתכם.
- ישנן דעות נוספות שסבורות שראוי לתת תוקף הלכתי לטבעת שהכלה מעניקה לחתן. מי שסבורים כך מאמצים את הפתרון של הרב דב לינזר. הפתרון הזה מגיע מעולם אחר. לפני החופה חותמים על הכתובה שהיא כתב התחייבות. הדרך המסורתית להתחייב על משהו אבסטרקטי, על רעיון, היא לדמות קבלת חפץ שלא היה שייך לנו מקודם, כאילו אנחנו קונים חפץ בקבלה ביד. זה מה שנקרא קנין סודר כי הוא נעשה באמצעות סודר, בגד, צעיף, טלית והיום אפילו עט. רב דב לינזר אומר: בואו נשתמש בטבעת כסודר : הכלה תתן טבעת לחתן ויבקש שהוא יתחייב על תוכן הכתובה בקבלת הטבעת. וזהו האפשרות השלישית. מיד אחרי הקידושין הכלה תקח את הטבעת, תסתכל אל החתן ותאמר לו משפט מסוג: הרי אתה מתחייב על הכתובה בטבעת זו כדת משה וישראל, ותענוד אותה על אצבעו.
החלפת טבעות תחת החופה מסמלת שוויון וההדדיות בבית שהזוג בונה יחד
- עדים – אחד מתפקידם של העדים הוא לחתום על הכתובה. לפי ההלכה הרווחת, וכך אנחנו נוהגים גם בחופות, העדים מוכרחים להיות גברים. אבל אין שום בעיה שגם נשים תחתומנה על הכתובה ״לכבוד הזוג״. נכון, אין לזה משמעות הלכתית, אבל אם תשאלו אותנו יש בזה ערך תרבותי וציבורי חשוב.
- כתובה – הכתובה היא מסמך הלכתי שמפרט את חובות הגבר כלפי אשתו במהלך הנישואין ואחרי שאלו מסתיימים. למרות שהמסמך הזה אינו כל כך בשימוש מול בתי הדין היום, הוא מהווה אבן דרך חשובה במיסוד ביטוח הכלכלי של האישה בתקופה שהיא כלל לא היתה עצמאית. אנחנו חותמים על הכתובה כאות של שימור המסורת. ויחד עם הכתובה, אנחנו מעודדים אתכם לכתוב מסמך נוסף המבטא את הערכים, את החובות ואת השאיפות בבניית הזוגיות שלכם. אפשר להקריא תחת החופה את המסמך הזה במקום הכתובה.
- ברכות תחת החופה – בטקס החופה המסורתי יש כמה וכמה ברכות. הכלה יכולה לברך את ברכת ׳שהחיינו׳. וגם בשבע ברכות יש כמה מעורכי החופה שלנו סבורים שנשים יכולות לברך אותן.
אין שום מניעה שגם נשים תחתומנה על הכתובה ״לכבוד הזוג״
שוויון, תרבות וקהילה
- עורכות חופה – נשים שהוסמכו כנשות הלכה במספר מסגרות, הן בארץ והן בחו"ל, ושלמדו את הסוגיות ההלכתיות הרלוונטיות בהחלט יכולות לסדר קידושין כהלכה. אנחנו מאוד שמחים שנשים עורכות חתונות בארגון חופות, אנחנו מקוות שזה יהפוך להיות דבר יותר מקובל ונפוץ בחברה הישראלית.
- הנחיה – אישה יכולה להנחות את החופה, לפתוח בדברים, להזמין את עורך/ת החופה לעלות וגם את המברכים והדוברים השונים לאורך הטקס.
- הקראת הכתובה – במהלך החופה נהוג להקריא (ולו חלק קטן) מהכתובה. אפשר לבחור שאישה תעשה זאת. ואפשר גם לא להקריא אותה בכלל, אלא רק לציין שזו קיימת.
- נשיאת דברים –מומלץ להזמין אנשים ונשים לשאת דברים תחת החופה. זה יכול להיות החתן, הכלה או כל אחד ואחת מהאורחים. מי שתרצו לשלב בחופה שלכם מוזמנ.ת.
- מבנה החופה – יש חופות שנטועות ברצפה ועומדות בעצמן, אבל יש חופות שצריך להחזיק המכונות ״חופות חברים״. גם נשים וגם גברים יכולים להחזיק אותן ולקחת חלק בטקס המשמעותי שמכונן את חייכם המשותפים.
- הינומה – זו בחירה שלך ואם את לא רוצה ללבוש הינומה, זה לא ימנע מאיתנו לערוך את החופה. אבל כדאי לדעת שיש (גם אצלנו) דעות שונות ומנעד הלכתי רחב. שווה להתייעץ עם עורכ/ת החופה שלכם.
נשים שהוסמכו כנשות הלכה בהחלט יכולות לסדר קידושין כהלכה
לסיכום – החופה היא שלכם
אם יש משהו נוסף שהייתם רוצים להוסיף – אתם מוזמנים תמיד לשאול ולהתייעץ איתנו. אנחנו רוצים למצוא פתרונות לבקשות ולצרכים השונים של כל זוג וזוג.
חתונה אינה רק עניין פרטי בין החתן והכלה אלא גם עניין של המעגלים השונים שמקיפים אותם. ולכן, בחופות אנחנו עובדים בשותפות מלאה עם כל זוג לעצב טקס שיתאים להם בהקשר הרחב של משפחה וקהילה, לא רק בהיבטים ההלכתיים אלא גם בהיבטים אישיים שונים שעשויים להיות רגישים. ייתכן שהאפשרויות שמנינו כאן יתאימו לכם, אבל כשתעלו אותם מול המשפחה זה יצור מתחים. ארגון חתונה זה הפקה לא פשוטה בכלל. אם אנחנו יכולים לעזור בהסברה ובתיווך של אלמנטים שוויוניים והלכתיים – אל תהססו לפנות אלינו.
מיכל ואני באים מרקעים שונים היה לנו חשוב שהטקס ייתן מקום לכולם, ושישקף נאמנה את הפסיפס המורכב אך הכל כך ישראלי הזה
כשמיכל ואני החלטנו להתחתן, היה חשוב לנו טקס יהודי על פי ההלכה. עבור שנינו היו אלו נישואין שניים. החוויה שהייתה לנו עם הרבנות והממסד הרבני הייתה מאוד לא טובה וידענו שבפעם הבאה (אם בכלל תהייה) לא נרצה לחזור ולהתחתן שם.
כשהבנו שהקשר בינינו רציני ואנחנו רוצים להתחתן, חיפשנו אלטרנטיבה ראויה. לא שמענו על 'חופות' לפני כן, אבל לאחר שהגענו לאתר הארגון הבנו שהוא קשור למיזם אחר של 'השגחה פרטית', שאותו אני מכיר יותר מניסיונו לתת מענה הלכתי בתחום הכשרות, שאיננו במסגרת הרבנות.
״היה לנו חשוב שהטקס ייתן מקום לכולם״
כבר מיצירת הקשר הראשוני עם 'חופות' הרגשנו שהגענו למקום הנכון. החל משיחת ההיכרות עם ניצה ששאלה על הציפיות שלנו והסבירה על התהליך ומה נדרש, ההתייעצות והמענה על שאלות בהמשך התהליך, המפגש עם הרב דוידסון שערך את החופה וכמובן הטקס עצמו. להפתעתי, כשסיפרנו למשפחה ולחברים שאנחנו מתכוונים להתחתן דרך 'חופות', התברר לנו שיש יותר ויותר זוגות שבחרו באפשרות הזו, ושהיא הופכת להיות חלופה של ממש למונופול הרבנות.
מיכל ואני באים מרקעים שונים: אני דתי ומיכל לא, וכן מעדות שונות: מזרח ומערב. היה לנו חשוב שהטקס ייתן מקום לכולם, ושהוא ישקף נאמנה את הפסיפס המורכב אך הכל כך ישראלי הזה. בנוסף, לשנינו ילדים מנישואין קודמים שהיו שותפים בתהליך ובהכנות, אבל עדיין התבקשה רגישות בנושא. הרב צ׳אק דוידסון גילה הבנה רבה למצב, הקל במקומות שניתן להקל, והציע חלופות שונות שיענו על דרישות ההלכה ועל הרצונות שלנו. היחס האישי והניסיון רב השנים שלו הביאו אותנו מהר למתווה הרצוי שלו קיווינו.
מלכתחילה, רצינו חתונה קטנה ובפורום משפחתי מצומצם ביותר. אולם, לא תיארנו לעצמנו שהחתונה תיערך בימי מלחמת 'חרבות ברזל'. לדאבוננו, קרוב משפחה של הרב דוידסון נהרג בקרבות ברצועת עזה כמה ימים לפני החתונה. לא ידענו אם הרב יערוך את החופה, או יעדיף שמישהו אחר ימלא את מקומו. החלטנו שנקבל בהבנה כל החלטה שלו. הרב מצא בעצמו כוחות לבוא ולערוך את החופה, ועל אף הכאב האישי שלו, הטקס עבר באווירה נעימה, מרגשת ומכילה בדיוק כפי שסיכמנו.
כך, עם כל הקשיים, הכאב והחששות, אך אל מול חומות ירושלים, מושא התפילות של אלפי שנים, מוקפים במשפחה התחלנו בדרך חדשה ומלאה תקווה.
מחפשים אלטרנטיבה לרבנות? כתבו לנו, אולי נוכל לעזור.
בערב חנוכה האחרון כינסנו רבנים ורבניות למטרה אחת: למצוא פתרונות הלכתיים מערכתיים לבעיית העגינות בצל המלחמה. בכנס השתתפו הרב יובל שרלו, הטוענת הרבנית ד״ר רחל לבמור והרב ד״ר דורי הנמן
למלחמה הזו זה כנראה מאוחר מדי. אבל למלחמה הבאה – אנחנו חייבים להיות מוכנים. חייב להיות פתרון מערכתי שמגן על הזוגות שנישאים כהלכה במדינת ישראל. המחשבה הזו היא שהובילה אותנו בחופות לקיים כנס חירום הלכתי, שדן בהתמודדות ההלכתית עם נשים עגונות במלחמות ובאסונות בעבר, ובפתרונות הקיימים.
הכנס התקיים במשרדי חופות בערב חג החנוכה ובו השתתפו הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אורות שאול ומומחה לאומי בתחום האתיקה; הטוענת הרבנית ד״ר רחל לבמור, נציגת הפרוייקט למניעת עגינת וסירוב גט של ישראל הצעיר בישראל, והרב ד"ר דורי הנמן, חוקר הלכות עגונות וחבר בארגון רבני בית הלל. את הכנס הנחה הרב אהרון ליבוביץ, נשיא ארגון חופות ומייסד ׳השגחה פרטית׳. מטרת הכנס, מסביר הרב אהרון, היא להניע תהליך של פתרון מערכתי לכל הזוגות הנשואים כהלכה במדינת ישראל, כדי שאף אישה לא תהיה עגונה.
צפו בדברי הפתיחה של הרב אהרון ליבוביץ:
עגונות: רקע הלכתי והיסטורי
מהי מדיניות הפסיקה הרווחת לאורך הדורות במסורת היהודית בנוגע לעגונות? בסקירתו ההלכתית וההיסטורית הרב דורי הנמן ניסה לתת לשאלה הזו מענה. לדבריו, אין תשובה אחת. בתקופות שונות ובמקומות שונים – מדיניות הפסיקה היתה שונה. היו פוסקים שחשבו שראוי להקל בסוגיה ולכן קיבלו את עדותם של מי שביומיום לא מקבלים את עדותם. בסיכום הסקירה, הדגיש הרב הנמן כי בהלכות עגונות קיימות דעות שונות, וכי חשוב לנהל את הדיון עם כל הדעות. עוד הוסיף שמאז מלחמת העולם הראשונה ובייחוד אחרי השניה – קיימת מגמה להתיר עגונות. מה היתה הגישה ההלכתית במלחמת יום כיפור ובאסון התאומים?
צפו בתשובתו של הרב דורי הנמן:
הפתרונות לחיילים בשטח: פספסנו את המומנטום
המלחמה הזו, לצערנו, יצרה עגונות דווקא במובן הקלאסי: נשים נשואות שלא ידוע מה עלה בגורלם של בני זוגן, וכך הן נותרות בתווך- מצד אחד לא חיות עם בן זוגן, ומצד שני – לא יכולות להינשא בשנית משום שלא קיבלו גט. הטוענת הרבנית, ד״ר רחל לבמור סקרה את הפתרונות ההלכתיים הקיימים והבחינה בין שתי קטגוריות של מניעת עגינות; הראשונה היא התמודדות עם חיילים שיוצאים למלחמה, והשניה נוגעת לכולם, כלומר – לאזרחים בזמן השגרה.
לבמור הדגישה ששני הפתרונות הנוגעים לחיילים אינם מספקים פתרון מערכתי למלחמה הנוכחית, אלא פתרון ליחידים בהווה. היא הסבירה שעם תחילת המלחמה היא היתה שותפה כחלק מקואליצית עיק״ר בשיתוף גורמים רבניים שחיפשו לתת מענה הלכתי לבעיית העגינות העכשווית. ״אלא שבעקבות התייעצות עם גורמי מקצוע בצה״ל, הגענו למסקנה שאסור להציע את זה לחיילים בזמן מלחמה״ וזאת, משום שהמחיר הנפשי שזה עלול לגבות מהם רגע לפני שליחתם לחזית – עלול להיות כבד. מההתייעצות הזו הם הבינו שמדובר בפיקוח נפש ולכן הפתרונות הללו לחיילים אינם מעשיים עכשיו בזמן המלחמה. אחרי המלחמה, היא הדגישה – הסכמנו שנחבור ונמצא פתרון למערכה הבאה, ובתקווה שלא נזדקק לו.
הרשאה לגט של צה״ל
ההרשאה לגט היא מסמך שנועד למנוע עגינות בקרב חיילים (הן סדירים והן במילואים) נשואים. את המסמך הזה ניסח הרב גורן ז״ל בזמן שהיה הרב הראשי לצה״ל והוא קיים בפקודת מטכ״ל, כלומר – כל חייל רשאי לדרוש לחתום עליו על ידי פניה לרב הצבאי של היחידה שלו. הרשאה לגט בצה״ל, הוא מסמך שמצווה על בית הדין הצבאי שיראה את חתימת האיש על המסמך לתת גט לאשתו – במקומו, (בשפה הלכתית מכנים זאת ״מינוי שליח לגט״). ההרשאה מותנית בכך שיחלוף זמן מוגדר שבו אם הרבנות הצבאית לא רואה סימן חייל מהנעדר – היא יכולה להחליט שההרשאה נכנסת לתוקף וניתן לסדר גט לאישה.
חסרון:
ההרשאה לגט של צה״ל מכסה אפשרות של עגינות שנוצרת מהיעדרות הבעל, אבל היא אינה מכסה כרגע אפשרות של פציעה רפואית קשה. זו בעיה מורכבת משום שזו תופעה שנהפכה לנפוצה יותר ויותר עם השתכללות הרפואה. פציעה מורכבת יכולה להביא למצב בו אדם נותר צמח שנים ארוכות, ואשתו נותרת עגונה.
היתרונות:
- מדובר במסמך צה״לי והידיעה הזו יכולה להקל על החייל לחתום עליו. טופס אחד מיני רבים עליהם כולם חותמים.
- זהו מסמך של הרבנות הצבאית והיא זו שאחראית לממש אותו.
שטר ביטחון
שטר הביטחון שניסח הרב יוני רוזנצוויג הוא שטר הלכתי שנותן מעין ייפוי כוח לביד הדין הרבני לתת גט לאישה בעת הצורך, במקום האיש שלה.
היתרון
שטר הביטחון, בניגוד להרשאה לגט של צה״ל, כבר כולל בתוכו ומכסה גם מצבים רפואיים שונים כגון ׳צמח׳ ומצבים רפואיים מורכבים נוספים. כלומר, הוא רלוונטי לא רק לשעת מלחמה אלא לכל מצב אסון שהוא.
החיסרון
הנוסח שלו הוא קצר ופחות מפורט ויש מחלוקת לגבי השימוש שלו בבית הדין הרבני .
מהו הפתרון שעליו הרבנית לבמור ממליצה בשגרה עבור כולם? חתימה על הסכמים תחת החופה.
הפתרון האולטמטיבי בשגרה - חתימה על הסכמים תחת החופה
ההסכם עליו ממליצה הרבנית לבמור נקרא ״הסכם החוט המשולש״ אותו ערך הרב פרופסור מייקל ברויד ששימש כדיין בבית דין בארה״ב והוא, טוענת הרבנית לבמור, המסמך שהכי תקף הלכתית למניעת עגינות וסרבנות גט. שני בני הזוג חותמים על ההסכם כדי לחזק את התוקף שלו, והוא כולל שלושה מנגנונים שונים, הנשענים זה על זה ומחזקים זה את זה:
תנאי בקידושין – הקובע כי במקרה בו בן זוג נעדר במשך חמישה עשר חודשים מביתו, אשתו יכולה לגשת לבית הדין ולבקש גט או הפקעת קידושין.
הרשאה למתן גט – הדומה להרשאה לגט של צה״ל, אותה הצגנו קודם.
הפקעת קידושין – העברת הסמכות לבית הדין הרבני להפקיע את הקידושין למפרע.
לסיכום דבריה של הרבנית לבמור, הסכם החוט המשולש הוא הפתרון האולטימטיבי שעליו צריך לחתום בשגרה, כל זוג תחת החופה, והוא מוכיח את עצמו גם בעתות חירום.
אתיקה הלכתית: קדושת הנישואים מול הסיכוי לעגינות
בשלב זה הרב אהרון ליבוביץ׳ פונה אל הרב יובל שרלו – ושואל:״מהי המחוייבות של החברה הישראלית לטיפול בבעיית העגינות? מהי המחויבות של רבנים בודדים לטפל בה, ומה כבוד הרב חושב על הסוגיה?״ הרב שרלו מחלק את תשובתו לשלושה חלקים: ההנחות הפסיכולוגיות, ההנחות ההלכתיות, והתייחסות לתפקידים של החברה ושל הרבנית בסוגיה.
הרב שרלו מאתגר את ההנחות הפסיכולוגיות על מצבם של החיילים לפני שהם יוצאים לחזית. לדבריו, היום אנחנו נמצאים במקום אחר, בתקופה שבה אנשים למדו להישיר מבט אל המציאות ואל האפשרויות. ולכן, מדגיש הרב שרלו, דווקא העובדה שחייל יודע שאם יקרה לו משהו, אישתו האהובה תהיה מוגנת ומשוחררת – מחזקת את חיילי צה״ל ולא מחלישה אותם. וזה מחזק גם את הנשים שבני זוגן יצאו להילחם.
בנוגע לפתרון ההלכתי הוסיף כי הוא מתנגד לפתרונות שמערערים על מעמדם של הנישואין גם אם המהלך ההלכתי שהם עושים – מושלם. לכן הוא מתנגד לגט על תנאי, ולהחלטות בזמן הקידושין כגון ״הסכם החוט המשולש״.
״מאז תחילת המלחמה נשאלתי לא פעם על התמודדות עם פגיעת ראש״
אז מה כן? הרב שרלו אומר שהפתרון המועדף עליו הוא מינוי שליח, כלומר: הרשאה לגט של הרבנות הצבאית. זאת משום שמדובר בתקנה קדומה שיש לה תקדים במקורות. ובנוגע לחסרון של ההרשאה שהיא מתייחסת רק למצבים של היעדרות ולא למצבים רפואיים – הרב שרלו מדגיש שחשוב מאוד להוסיף התייחסות בהרשאה גם למצבים הללו.״מינוי שליח הוא מביע את רצונו של אדם, כל מה שצריך זה לעדכן אותו כך שיחול גם למצבים של פגיעות ראש. מאז תחילת המלחמה נשאלתי על הנושא פעמים רבות״.
״אני יכולה להבין את ההתנגדות של הרב שרלו לחתום על הסכם תחת החופה ובפתרון שמטפל בקידושין עצמם״, הגיבה לדבריו הרבנית לבמור. ״מדובר בהצעה חדשה ביחס לדור שלנו , כמו שהתתייחסות ההלכתית למצב רפואי של ׳צמח׳ – היא חדשה. המציאות משתנה. השאלה מה ההתמודדות שלנו כאנשי הלכה עם בעיה שעולה במציאות המשתנה״.
צפו בתשובתה של ד״ר רחל לבמור, מדוע ההתנגדויות שישנם לחתימה על הסכמי קדם נישואים – הם רק לכתחילה:
״אני מצאתי שההתנגדויות עולות בזמן התיאוריה, בשלב הדיון, אבל בפועל, אם יש מקרה של עגונה שעומד בפני בית הדין – הוא יפעל על פי הבעת הרצון של הזוג שחתמו על הסכם קדם נישואין״. השיבה הרבנית לבמור, ״אני חושבת שזו אחריותו של כל רב שמשיא בני זוג – לדאוג שיחתמו על הסכם קדם נישואין למניעת סרבנות גט דוגמת ההסכם לכבוד הדדי, וגם על הסכם החוט המשולש״.
סיכום ושורות תחתונות
בהמשך הכנס, השיבו הדוברים על שאלות מהקהל, דיברו על תפקידם של רבנים ועורכי חופה בנוגע לחובתם להגן על כל מי שנישא כדת משה וישראל, ותהו לגבי האם צריכה להיות הבחנה ביחס בין חילונים לדתיים. הם שיערו כיצד תראה השנה הקרובה מבחינת התרת עגונות ודיברו על ניהול הסיכונים הכרוכים בסוגיה. חרף דעותיהם החלוקות, כל השותפים בכנס הסכימו על כך שצריך לקדם פתרון מערכתי לעגינות שיהיה נגיש בשגרה, ושהפיתרון הזה מוכרח לתת מענה גם לעגינות על רקע רפואי. אחת התובנות המרכזיות מהכנס היא ההבנה שמה שעובד טוב בשגרה – יעבוד גם בחירום, ומה שלא עובד בשגרה – קל וחומר שלא יעבוד בחירום.
בחופות, כל הזוגות שנישאים דרכנו חותמים על ההסכם לנישואין בצדק והגינות של מרכז צדק לנשים וגם על תנאי בקידושין. זו הדרך שלנו להבטיח את בטחונם, פתרון שמתחיל בשגרה ומתפקד ושומר עליהם במיוחד בחירום.
הדרישה הראשונית של הרבנות לבירור יהדות הייתה חסרת שחר, משם זה רק הלך ונעשה מוגזם יותר. לנה שוברת את מחסום השתיקה סביב בירורי היהדות ברבנות, ומספרת למה החליטה לא להזמין את הרבנות לחתונה שלה.
תכירו את סיפור אי-החתונה שלי.
כלומר, כמעט החתונה.
כלומר, אולי החתונה אבל לא דרך הרבנות.
זה דווקא התחיל אופטימי, הסתכלתי במראה, נזכרתי שעם הפרופיל המרשים שלי (באמת, יש לי מלא אף), מבט אחד של הדיינים והם יאשרו את יהדותי בשניה וחצי. כיתתי את רגליי לאלבומים המשפחתיים והפעלתי את אמא ששאלה למה שאעשה את זה לעצמי אבל הלכה לחפש וחזרה עם לא פחות משלושים ושמונה תמונות ומסמכים לאורך הדורות, כולל הקבר של סבתא רבא דביירה שהועלתה מהאוב כדי להוכיח עוד קצת. בנוסף מסמכי עדים מיד ושם עם כל קרובי המשפחה שהלכו למקלחות ובעזרת האנשים החביבים בשורשים שבאמת טרחו ועשו מעל ומעבר לעזור בסיטואציה ממחוזות האבסורד הזאת.
כנראה שעשיתי עבודה טובה מספיק, כי בבית הדין הרבני כל כך הופתעו מהפלא היהודי ואפילו לא הצליחו להפריך את התעודות והקשר המשפחתי, היו חייבים להביא אותי לדיון כדי לחזות במעוז היהודיות הזה.
היהדות של כולם אושרה, אמא שלי, סבתא שלי, העז של סבא רבא סלומון.
של כולם חוץ ממני.
ההורים שלי ילדו אותי בגיל מבוגר ולכן אוטומטית פיקפקו בכך שהם ההורים שלי. גנבו אותי מהצוענים? מצאו אותי בזבל? כל תאוריית קונספירציה אחרת שטובה לכם.
אז הגעתי לבית הדין הרבני שוב, פגשתי שני דיינים חביבים שביקשו שאשתף אותם בתכונות שיכולות לקשר אותי ל(ספק) הוריי.מסתבר שזה לא היה מספיק משכנע כי שני המכובדים לא הצליחו להגיע להחלטה לבד משל הם גבר אבוד בסופר ואשתם לא עונה לטלפון להחליט אם לקנות את מרכך הכביסה הצהוב או הכחול. אבל חבל, דיין שלישי לא היה בנמצא כי לא התאים לו להגיע לעבודה באותו היום…
אז ארבעה שבועות לפני החתונה אני היהודייה של שרדינגר ועם קצת מזל אולי נגלה שההורים האמיתיים שלי עשירים.
אחרי שההורים שלי ויתרו על חצי יום עבודה שלהם וישבו כל אחד בחדר אחר כדי שלא יתאמו גרסאות לגבי מתי נולדתי והאם ינקתי, יהדותי אושרה.
ככה או ככה – החלטנו שלרבנות לא תהיה דריסת רגל בחתונה שלנו. בגלל שבכל מקרה חשובה לנו חתונה אורתודוקסית, בפוקס מטורף ראינו פוסט בפייסבוק על חופות וזה נראה תפור בול!
צילום: אנה וליצ'קו
שוחחנו עם עורך החופה וקבענו איתו פגישה – ואז הודיעו שמדינת ישראל נכנסת לסגר. סגר שנופל על תאריך החתונה.
הכל התחיל בכך שאני ובעלי (בזמנו בן זוגי) החלטנו שיהיה לנו טקס מסורתי על פי ההלכה – כמה שיותר קרוב לחתונה ברבנות. חשוב לציין, שאין באפשרותנו להתחתן דרך הרבנות. המסמכים שמעידים על היהדות של סבתא שלי אבדו במהלך מלחמת העולם השנייה. אני יהודיה כהלכה – אבל בלי תעודות. הסיפור הזה מוכר להמון זוגות – במיוחד לכאלו שעלו מברית המועצות.אחרי שבדקנו כמה אפשרויות, הבנו שבארגון 'חופות' יודעים להתמודד הלכתית עם המחסור במסמכים, ובאופן הוגן שהיה מקובל עלינו. אמונה שמלווה את הזוגות ב'חופות' ענתה לפנייתנו באדיבות ובמהירות, ובשל קוצר הזמן – כבר באותו הערב ערכנו איתה פגישה בזום. היא הסבירה לנו לגבי המשך התהליך והמסמכים הנדרשים, והתחילה לחפש לנו את הרב המתאים. מאותה השיחה הראשונה ולאורך כל הדרך אמונה תמיד הייתה זמינה ונתנה שירות מעל ומעבר למצופה.שוחחנו עם עורך החופה וקבענו איתו פגישה – ואז הודיעו שמדינת ישראל נכנסת לסגר. סגר שנופל על תאריך החתונה. לאחר חשיבה קצרה בעלי ואני החלטנו להתחתן לפני הסגר. מה שאומר- לתכנן את החתונה בארבעה ימים. השאלה הכי גדולה שהטרידה אותנו – האם יהיה לנו רב? הרב שתואם לנו לא היה זמין בתאריך החדש, וכבר באותו היום ארגנו לנו רב אחר.פגשנו את הרב בזום כמובן. הוא היה נחמד וסבלני והסביר במפורט על השלבים השונים במעמד החופה, תוך התחשבות בבקשות וברצונות שלנו. בשיחה מעניינת ועניינית סגרנו את כל הדברים.בערב החתונה זכינו לפגוש אותו גם במציאות – ממש חצי שעה לפני הטקס. כן, לקחנו סיכון, אבל זה היה שווה!הוא הכין את הכתובה וערך את החופה בדיוק כמו שביקשנו. היה מרגש מאוד! שמחנו שהוא נענה לבקשתנו להישאר להמשך הערב ולשמח אותנו בחתונה עצמה. גם ההורים שמחו לקבל ממנו יחס אישי.בזכות ארגון "חופות" הצלחנו להתחתן כהלכה גם כאשר הרבנות הפקירה אותנו.אנו שמחים שמצאנו אתכם ומברכים שתמשיכו לעזור לעוד ועוד אנשים להגשים את החלום שלהם.
בדרך לחתונה – עוברים ב'חופות'!
היא חילונית, הוא דתי, ויחד הם הצליחו להרים את חתונת החלומות שלהם בימים לא פשוטים של קורונה
צילומים: הדר בשארי
נעים מאוד, אנחנו נעם ונתנאל. הכרנו בשירות הלאומי – לפני תשע שנים. אנחנו חולקים הרבה דברים במשותף, למשל תחומי עניין דומים – שנינו עוסקים בתרבות ואמנות: נעם יוצרת צלמת ועורכת, ונתנאל שחקן ויוצר. לשמחתנו, יש גם הבדלים ביננו. אחד מהם הוא הדת. נעם חילונית (אגנוסטית אם ממש רוצים לדייק) ונתנאל דתי (על הרצף הדתי, כמו שאומרים בירושלמית). לשנינו היה חשוב להתחתן בצורה שיוונית, ועם זאת לכבד את המשפחות שלנו. היה ממש ברור לנו שאנחנו לא רוצים להתחתן דרך הרבנות, מוסד שנוגד את דרך החיים והעקרונות שלנו, ואפילו מרחיק אנשים מהדת ומהתרבות היהודית. לנתנאל היה חשוב להתחתן בצורה אורתודוקסית-הלכתית, ולכן חיפשנו ומצאנו את ארגון חופות. כבר בפגישה הראשונה, הבנו שהגענו למקום הנכון, מקום שמבינים בו את הצרכים והרצונות שלנו.
התארסנו בסוף 2019, ותכננו להתחתן במאי בחתונה גדולה ושמחה עם הרבה אורחים מחו"ל ובני משפחה. חודש לפני החתונה הבנו שהקורונה לא תאפשר את התוכניות שלנו, וקיווינו שדחייה של כמה חודשים תעזור, אבל החודשים עברו והבנו שהמצב לא משתנה – המשפחה מחו"ל לא תוכל להגיע, וחתונה גדולה זה דבר שאנחנו לא יודעים מתי יתאפשר. החלטנו שלא משנה מה – אנחנו מתחתנים. אם נצטרך לעשות את זה רק שנינו עם רב ושני עדים – זה מה שיהיה. פתאום הבנו – זה לא בשליטתנו. אנחנו לא מחליטים על הקורונה, אבל אנחנו יכולים לנצל את היתרונות שהמצב הזה מזמן לנו. ברגע שהבנו שמה שיהיה יהיה, שחררנו את חוסר הוודאות וירדה לנו אבן מהלב. חתונה קטנה וצנועה זה מה שעמוק בפנים הכי רצינו, והשתדלנו ללכת עם הידיעה שמה שיהיה – יהיה מצוין לנו.
אם כבר חתונת קורונה, למה לא לעשות אותה באמצע יער, עם אנשים שבאמת קרובים לנו, מוזיקה, אוכל ואווירה טובה? וכך היה. גייסנו אנשים קרובים ומשפחה נפלאה שעזרו לנו לאורך כל הדרך, ובסוף החתונה הייתה באמת נפלאה ומשמחת לב ונפש. התהליך היה מעולה גם לזוגיות שלנו. הצמצום גרם לנו לעשות את חתונת החלומות שלנו מבלי לדעת שעל זה חלמנו.
בדרך לחתונה – עוברים ב'חופות'!
מה עושה זוג שחשוב לו להתחתן כדת משה וישראל, אבל לא מוכן לעשות את זה דרך הרבנות הראשית? מיזם 'חופות' הופך להיות הכתובת המרכזית של אלו שמחפשים שילוב בין חתונה כהלכה – ובין החופש לבטא ערכים נוספים מתחת לחופה.
צילומים: WOW Photographer
כשהחלטנו להתחתן, היו לנו הרבה מחשבות ולבטים בקשר לטקס עצמו ואיך הוא ייראה. לא רצינו להתחתן דרך הרבנות מסיבות אידאולוגיות פוליטיות, אבל כן רצינו להתחתן בטקס יהודי אורתודוקסי.
בגלל שאנחנו לא בדיוק מומחים להלכה או למשפט, היינו זקוקים להכוונה. חששנו שיהיה לנו קשה למצוא רב שיוכל לחתן אותנו בדרך שמתאימה לנו (ולהורים…), אבל למרבה המזל – פחות מחודש אחרי שהתארסנו ארגון 'חופות' הודיעו שהם מתחילים לפעול ולהיפגש עם זוגות.
אז תודה רבה לכל הצוות של 'חופות'! ותודה מיוחדת לרב יהודה שרבי – שבזכות התרומה והידע שלו היה לנו טקס מרגש ובדיוק כמו שרצינו.
בדרך לחתונה – עוברים ב'חופות'!
המהות של הרבנות, והמשמעות הנלווית לנשיאה בתואר הזה: הדברים המלאים של הרב אהרון ליבוביץ, בטקס קבלת פרס 'ישרות' למנהיגות תשע"ט, במסגרת אירוע ההסמכה לרבנות של תלמידי הרב דניאל לנדיס.
סבי היה רב, אבי הוא רב, ואם הייתם שואלים אותי בתור ילד מה אהיה כשאגדל, הייתי עונה שאין לי מושג – אבל בטוח לא רב. הוסמכתי לרבנות בשנת 1995 על ידי הרב שלמה ריסקין והרב חיים ברובנדר. התכנית היתה להיות ר"מ – רב מלמד, ואמרתי לעצמי אז – שלעולם לא אהיה רב בית כנסת. בשנת 2004 מוניתי לרב קהילת 'קול רנה' בנחלאות. במבט לאחור, אולי הייתי צריך לעשות התרת נדרים לפני הכניסה לתפקיד. כיהנתי שם שש שנים.
מצאתי ייעוד, וגיליתי שרבנות בעיקרה אינה כהונה דתית, רבנות היא מנהיגות.
הרב אהרון ליבוביץ. צילום: אביר סולטן
מברקלי בארה"ב – למחאת הדיור הציבורי בגן הסוס בירושלים
גדלתי בברקלי קליפורניה, בירת האקטיביזם, אבל בשנת 2011, בעצם בתשעה באב תשע'א – בעיצומה של מחאת הדיור והדרישה הציבורית לצדק חברתי, הפסקתי רק לבכות על חורבן – והתחלתי לעשות. נולדתי כאקטיביסט. לידה שהביאה למינוי למועצת העיר ירושלים וליסוד של ארגון 'השגחה פרטית'.
אני זוכר את יום הלוויה של הרב עובדיה יוסף, כשנתיים אחרי אותו תשעה באב. התלבטתי אם ללוות את ארונו של פוסק יחיד בדורו, אדם שהערכתי מאוד את פועלו ההלכתי – ונרתעתי ממורשתו הפוליטית. תוך כדי ההתלבטות הרגשתי פתאום אחווה גדולה גם לדמות הפוליטית, רב אשר הבין כמוני שרב הוא מנהיג, וזה לעתים מחייב עשייה פוליטית. בחרתי ללוות את ארונו לפחות ה' אמות: ד' אמות של הלכה, ואמה אחת של אחווה מקצועית. רבנות, הנהגה, היא לא רק בשימור הקיים – אלא בקידום מה שצריך להיות. ואי אפשר להפוך חזון למציאות בלי להתייחס למישור הפוליטי, ולחוק.
יש לנו כאן הערב שנים עשר רבנים ורבניות חדשות מולנו, ואני רוצה להתעכב על שתי שאלות – מהו מקור הסמכות של רב? ואיך מגיבים למשקעים שנדבקו לתואר הזה בימינו?
יש על מי לסמוך?
אז מהם המהות והתוקף של התואר שניתן כאן היום, ומאין הוא שאוב?
בבבלי ראש השנה כה עמוד ב, כתוב 'אפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים'. השאלה בימינו, היא מי ממנה פרנס על הציבור? למשל האם המינוי הציבורי של הרבנות הראשית לישראל מחייב את הציבור מבחינה הלכתית, 'אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין', אם כן, אני בוודאי נמצא בבעייה. ובהסתכלות סביב – אני לא לבד.
מקס וובר הבחין בשלושה מקורות של סמכות – מסורת, אישיות, וחוק. אין חוק המגדיר את הקריטריונים לרישוי לפסוק הלכה. לחלק מכם יש כריזמה, והיא יכולה להקנות לכם סמכות, אבל לא לכל רב יש את זה. הסמכות של המסורת אינה הצד החזק של הציבור הפרוגרסיבי הליברלי. חנה ארנדט אמרה שסמכות נבחנת כאשר היא אינה נזקקת לכפייה או שכנוע. הציבור שלנו לא יקבל כפייה ולא יוותר על שכנוע, אז אם כן מהי סמכותם של הרבנים שלנו?
ברור לי שמקור הסמכות של הרבנות שלנו היום הוא בעיקרו אישי וקהילתי. הרבנות אינה יונקת את סמכותה מהגורם המסמיך, גם אם הוא כידידי הרב דני לנדס, תלמיד חכם, לב ענק, ואיש חזון. סליחה הרב דני, העובדה שאתה סומך אותם – היא חסרת משמעות אם לא יהיו אנשים וקהילות שיסמכו עליהם.
זאת המשמעות של סמיכה בימינו, לא שהסמיכו אותנו, אלא שסומכים עלינו. ועל איזה סוג של רב אפשר לסמוך? רב שיהיה שם עבורי, עבור הקהילה שלי, עבור הדור שלי. בהמשך אותה סוגיה במסכת ראש השנה הגמרא ממשיכה – 'ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם' – וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר (קהלת ז, י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה: יפתח בדורו כשמואל בדורו, בדורו.
"הדת זוכה להשפעה – כשהיא מוותרת על הכוח"
הסוגייה השנייה שאני מבקש להעלות כאן, היא ביחס למשמעות הנלווית לנשיאה בתואר רב או רבנית.
צפויה לכם עבודה קשה – והסיכוי היחיד שלכם להצליח בה באמת וביושרה – הוא רק אם תבססו את ההנהגה שלכם על יהדות מבחירה – ורק אם תרחיקו את עצמכם מכזו המבוססת על שררה.
הדת זוכה להשפעה – כשהיא מוותרת על הכח, כתב הרב ג'ונתן זקס. במציאות בה הקשר בין הרבנות והרשות מעוגן בחוק, במציאות בה רב ראשי לשעבר עשה בתואר שלו שימוש כדי לקבל שוחד, במציאות בה רב העומד בראש מוסדות בני-עקיבא עשה שימוש בתואר שלו בכדי להגן ולתת רוח גבית לרב אחר – שעשה שימוש בתואר שלו כדי לפגוע מינית בתלמידים, במציאות בה הרבנות הראשית הפכה שם נרדף לגזענות, שחיתות וסיאוב, במציאות הזאת – לכם, בעלי ובעלות הסמיכה הפרטית והלא-מוכרת על-ידי רשויות המדינה, יש עבודת קודש כפולה ומכופלת לעשות.
All eyes are on you.
במקום לרטון על מה שרע – תייצרו בעצמכם מציאות רבנית אחרת. טובה, ונכונה יותר.
אחרי הכל – מה אני יודע?
ולכן, מוסמכים ומוסמכות יקרים ואהובים, אני רוצה לחלוק אתכם כמה דברים שלמדתי בדרך, כדי שיסמכו עליכם:
סמואל ג'ונסון אמר:
Integrity without knowledge is weak and useless
'יושרה ללא ידע – היא חלשה וחסרת תועלת'. הדור צריך אותנו בשאלות הקשות. בשביל זה חייבים ללמוד תורה ולדעת. אל תפסיקו ללמוד, בעוד עשר שנים אתם יכולים להיות במדרגה אחרת, בעוד עשרים שנה אתם יכולים להיות לא רק רבנים אלא תלמידי חכמים ופוסקי הדור. ואז ג'ונסון המשיך ואמר:
and knowledge without integrity is dangerous and dreadful
'ידע ללא יושרה הוא מסוכן ומחריד'. לדעת תמיד גם מה לא יודעים, זאת גם יושרה. אני מברך אתכם שלכם יהיו רבנים שאתם סומכים עליהם. בחיוג מהיר בסלולרי. הרב לנדס ימשיך להיות נכס יקר עבורכם.
לא לתת לפחד לנהל אותנו. פחד שומר עלינו, אבל הוא גם יכול לפגוע בנו. צריך לפחד לומר או לעשות דבר לא נכון, אבל צריך גם לפחד מלא לאמר, או לא לעשות את מה שנכון. לזה קוראים יראת שמים, וגם היא חלק מהיושרה.
לא להיות יותר מצעד או שני צעדים לפני הציבור, ולא לאבד קשר עין עם המיינסטרים. הכלל הזה שומר עלינו ומאפשר לנו להמשיך ולהשפיע על העם באופן בר קיימא, ומבלי להיתקע בקצה.וכמובן – כל אחד ואחת חייבים לזהות את הציבור שלהם ואת המיינסטרים שאליהם הם מתייחסים.
כדי להיות סוכני שינוי – דרושה אמת, וזה מחייב עיסוק בשינוי עצמי. נלסון מנדלה אמר את זה –
The first thing is to be honest with yourself. You can never have an impact on society if you have not changed yourself. Great peacemakers are all people of integrity, of honesty, but humility
'הדבר הראשון הוא להיות אמיתי עם עצמך. לעולם לא תוכל להשפיע על החברה עם לא עשית שינוי בתוך תוכך. מחוללי שלום גדולים הם כולם בעלי ישרות, אמיתיות, אבל – ענווה". כתזכורת לכל הנקודות למעלה אני אומר לעצמי משפט קצר ופשוט כמה פעמים ביום: "אבל אחרי הכל – מה אני יודע?".
לאן כל זה מוביל?
עם ישראל תמיד היה מחולק לשבטים, ואנחנו עדיין כאלה. השבט שלנו, הוא שבט קטן יחסית. זה בסדר, הוא יגדל, כי הוא אמיתי. אבל אחד מהאתגרים שלנו היום הוא לבנות קהילה, וציבור. לכן הנוכחות של כל אחד ואחת מהנוכחים היא חשובה. כדי למנות פרנסים על הציבור צריך ציבור. לכן אנחנו חייבים לחזק אחד את השני, אני עומד כאן כדי לחזק אתכם. אותך הרב דני ידידי, את חברי הנהלת 'ישרות', ואת התלמידים והמסמכים. אתם עושים מלאכת קודש ואנחנו מאחוריכם וסומכים עליכם.
אני רוצה לומר תודה לכם על החיזוק שנתתם לי היום בפרס המיוחד הזה. אני רוצה לציין גם את כל העובדים של השגחה פרטית וחופות, אז והיום, את חברי ההנהלה, ואת אשתי מרים והילדים שלנו. עשינו את זה ביחד ונמשיך לעשות.
לאן זה יוביל? מבחינתי, הדרך ברורה. אני רואה סימני השגחה פרטית בכל שלב ושלב בפעילות שלי.
אבל אחרי הכל, מה אני באמת יודע.
תודה.
