אם הגעתם להירשם לנישואין, וגיליתם שלמרות שאתם יהודים לפי ההלכה – אתם יותר מדי “רוסים” מבחינת הרבנות – כדאי שתכירו את מיזם ‘חופות’: חתונה כדת משה וישראל, ובלי הרבנות הראשית

עליתי לישראל עם המון ציפיות, ולשמחתי – רובן התגשמו. יחד עם זאת, בהיבט אחד מרכזי כן נתקלתי באכזבה קשה ומרה: היחס של הרבנות הראשית כלפי יהודים שלא נולדו בישראל, וכלפי ישראלים שלא נולדו יהודים.

כשאני התחתנתי בארה”ב, אף אחד לא פקפק ביהדות שלי או של אשתי. אף אחד לא ביקש מאתנו דגימות DNA, אף אחד לא התעקש לקבל את הכתובות של הורינו ולשלוח אותן למומחה כדי לברר אם הן מזויפות, אף אחד לא דרש לראיין את האימהות והסבתות שלנו, ואף ועדה לא זימנה אותנו לבדיקה מיוחדת. “האומר יהודי אני – נאמן”. כך נהגו קהילות ישראל מזה עידן ועידנים, וכך גם פסק הרב הראשי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל – שסבר כי כל עוד אין סיבה ממשית לחשוד בהצהרתו של אדם על יהדותו – אין למנוע ממנו נישואין כדת משה וישראל. העיקרון ההלכתי הזה אמנם מבוסס היטב במסורת היהודית, אבל לצערי היום הוא זוכה להתעלמות מופגנת בהליך קבלת ההחלטות של הרבנות הראשית.

בעשורים האחרונים בוחרים ברבנות לאמץ מדיניות בדלנית ושמרנית – לפיה דור ראשון ושני לעולים חדשים (ובעיקר – יוצאי בריה”מ) נחשדים אוטומטית בכך שאינם יהודים על-פי ההלכה. אלפי זוגות נשלחים כל שנה להליכים ארוכים ומשפילים של “בירורי יהדות”, מונח סטרילי שלרוב מסתיר מאחוריו תפישות גזעניות ומיותרות. הזוגות הללו נאלצים להעביר את הזמן עד לחופה בתקווה שהרבנות הראשית תואיל בטובה להכיר ביהדותם, ורבים מהם מתחרטים על הרגע שבו החליטו להינשא כהלכה. לצערי, כאילו כדי להוסיף חטא על פשע, אל הזוגות שהרבנות מפקפקת ביהדותם מצטרפים גם מי שעברו גיור הלכתי פרטי שהרבנות הראשית מסרבת לקבל.

“ההשפלה היא נטו מדיניות, ולא גזירת גורל”

המציאות הזו, בה יש קבוצה של מאות אלפי יהודים שבדרך לחופה ייאלצו לעבור שבעה מדורי גיהנום רק בגלל ארץ מוצאם – היא בלתי נסבלת. לא לשם כך הוקמה הרבנות הראשית, ולא ככה אמור להיראות החזון של קיבוץ גלויות. בתור מי שעלה לישראל בגיל 30, אני יודע עד כמה זה קשה להתאקלם בארץ חדשה. כשעליתי – עשיתי את זה מתוך רצון לחיות חיים יהודיים מלאים. עשיתי את זה כדי שהילדים שלי יוכלו לחגוג את הזהות היהודית שלהם בלי להרגיש חריגים או שונים. עשיתי את זה כי האמנתי שבתור יהודי – אין מקום יותר טוב לחיות בו מאשר במדינת היהודים.

אחרי שראיתי איך הרבנות הראשית מתייחסת לאנשים עם סיפור חיים דומה לזה שלי – הבנתי שאני לא יכול לשתוק, ושאני גם לא מוכן לשבת בחוסר מעש. כל עוד הרבנות הראשית מסרבת לשמש ככתובת עבור כל יהודי באשר הוא יהודי – אני אעודד אלטרנטיבות ואפעל לייצר אותן. זאת הסיבה שבגללה דחפתי לפתיחת בתי-דין פרטיים לגיור, וזאת הסיבה שבגללה הצטרפתי לארגון עם רקורד של שבירת המונופול והצגת חלופה איכותית והלכתית לשירותי הדת של הרבנות הראשית. מבחינתי, מיזם ‘חופות’ – מערך החתונות של ‘השגחה פרטית’ – מוקדש לכל אותם עולים חדשים, ילדי עולים חדשים, ומתגיירים. ההקמה של מערך פרטי לחתונות כדת משה וישראל, נעשתה למען האחים והאחיות שלי, שלולא הרבנות הראשית – אף אחד לא היה מפקפק ביהדותם.

אז אם גם אתם גיליתם שלמרות היותכם יהודים מבחינת ההלכה, אתם כנראה יותר מדי “רוסים” מבחינת הרבנות – תדעו שההשפלה היא נטו מדיניות. זאת לא גזירת גורל, ובטח שלא דרכה של היהדות.

וגם: תדעו שיש אפשרות אחרת. אצלנו ב’חופות’ תמצאו דלת פתוחה ויד מחבקת ואוהבת.

להשארת פרטים – לחצו כאן