נעים להכיר: הרב אלעזר סיימון
כנראה שלא תפגשו מישהו שאוהב חתונות יותר מהרב אלעזר סיימון.
הוא התחיל את הקריירה הרבנית שלו בתפקיד המסקרן של הרב של אוניברסיטת קיימבריג’, מתרגש מכל חתונה עד דמעות, וכבוגר ישיבת עתניאל, מאמין שהשינוי שמובילה ‘חופות’ יחלחל בקרוב לכלל הציונות הדתית.
– למה דווקא להיות רב שמחתן זוגות?
“קודם כל אני מאוד-מאוד אוהב חתונות. מכל הטקסים והאירועים היהודיים זה האירוע שאני הכי אוהב. המחשבה על שני אנשים שמתחברים בעולם שיש בו כל כך הרבה פירוד וכאוס, בני זוג שאוהבים אחד את השני, לא רק כדי להיות ביחד אלא גם רוצים לכרות ברית כזאת, שכוללת כל כך הרבה אחריות, זה דבר מדהים”.
“בנוסף, גם ברמה ההלכתית וגם ברמה הסוציולוגית חתונה בנויה מהשתתפות פעילה של החברים והמשפחה וקורה שם איזה שהוא קסם. להיות הרב באירוע כזה זו פשוט זכות ענקית”.
-יש איזה שהוא רגע באחת מהחתונות שערכת שנגע בך במיוחד?
“דווקא ‘פדיחה’ שקרתה לי, יצאה מרגשת במיוחד. בחופה הראשונה שערכתי, מתוך ההתלהבות שלי שכחתי להציג את אחד הדוברים. התנצלתי מיד והסברתי שהבילבול שלי נבע מהתרגשות עמוקה. אחרי החופה הרבה מהמשתתפים ניגשו אליי ואמרו שדווקא הרגע הזה של ה’פדיחה’ נגע בהם במיוחד והיה מעין רגע שהפיל את “הקיר” שבין הרב לקהל.
-מה הסגנון שלך בניהול חופה?
הביוגרפיה שלי רבגונית. הוסמכתי ברבנות אבל אני מחתן ב’חופות’, ואני רב צעיר שגדל רוב חייו בסביבות חילוניות. הסתירות האלה מאפשרות לי להיות פתוח למגוון הצרכים שעולים מהזוגות ומבני המשפחה. חשוב לי לשלב הומור, אבל אני גם מאוד מחובר לעולמות של תפילה ושירה, אז בסופו של דבר נוצר חיבור מיוחד של עולמות”.
-למה ארגון חופות חשוב לדעתך?
“קודם כל אני סומך על הארגון הזה ב-100% ואני יודע שזה ארגון שפועל רק לטובת עם ישראל, בלי שום גאווה ובלי שום רצון לעורר עימות”.
,החוויה שלי בקיימבריג’, בתור רב של אוכלוסייה מגוונת, הדגיש לי את היתרונות העצומים של חיים יהודיים שאינם בדרך של כפייה. בנוסף נחשפתי לעוולות הנגרמות על ידי הרבנות הראשית לאוכלוסיות של עולים מברה”מ ומאתיופיה ולאוכלוסיות נוספות. מהרגע שראיתי את זה והכרתי את האלטרנטיבה שמציעה ‘חופות’ לא היתה דרך חזרה”.
“יש לי הערכה עצומה לעתניאל ולמקומות שגדלתי בהם של הציונות הדתית. לדעתי בסופו של דבר החברה הזו תבין שאם היא רוצה להגשים את הייעוד שלה להיות יהדות שחיה בתוך עולם מודרני, היא תהיה חייבת לוותר על הכוח ועל הכפייה המגולמים כרגע ברבנות הראשית”.
