כיצד ניתן לבנות טקס חופה מסורתי והלכתי, מבלי לוותר על השוויון, ואפילו להיפך? הר׳ בתיה רוזן-גולדברג והר׳ צ׳אק דוידסון ישבו יחד כדי לפרוס את האפשרויות השונות כדי שתוכלו לבחור ולתת ביטוי למה שחשוב לכם, גם תחת החופה.

כשמדמיינים מהי ׳חתונה יהודית׳ יש כמה תמונות סטריאוטיפיות שקופצות לראש: כלה צועדת בהינומה, חתן שובר כוס, ורב עם זקן. אבל האמת היא שכשבוחנים לעומק וביושרה את המקורות ההלכתיים נראה שאפשר למצוא לא מעט חלקים שאפשר להפוך לשוויוניים ומכילים יותר, כן, גם בחתונה יהודית. במאמר הזה נציע כמה דרכים להדגיש ערכים של שוויון בחתונה יהודית באופן ששואב מההלכה ואינו סותר אותה, וגם נטוע במציאות העכשווית. נתחיל באפשרויות העומדות בפני הזוגות טרם החתונה, ונמשיך עם הצעות לטקס החופה עצמו. לבסוף נתייחס למאפיינים המשפחתיים והקהילתיים של החתונה ולדרכים שבהן שוויון מגדרי יכול לבוא לידי ביטוי, ביישור קו מלא עם ההלכה.

טרום חתונה

חתימה על הסכם קדם-נישואין ותנאי בקידושין

אם יש רק המלצה אחת שתקחו מהמאמר הזה – מוטב שזה יהיה חתימה על הסכם קדם נישואין לפני החתונה. הסכם כזה, וספציפית נמליץ על ה׳הסכם לנישואין בצדק ובהגינות׳ של מרכז צדק לנשים, מגן על הזוג מפני סרבנות וסחטנות גט. להסכם הזה ישנו גם חלק הלכתי שנקרא תנאי בקידושין שעליו חותמים רגע לפני החופה, ומטרתו לתת פתרון הלכתי מקדים ולשמור על הזוג מפני עגינות, ושאר טרגדיות שעלולות לקרות. במילים אחרות – זה הסכם שמבטיח שגם אם הנישואין הסתיימו (מכל סיבה שהיא) זה יעשה בצורה הדדית, בדיוק כפי שהתחילו. חשוב לדעת שחופות הוא הארגון הרבני היחיד בארץ שמחייב את כל הזוגות שבחרו להתחתן דרכו, ללא יוצא מן הכלל, לחתום על ההסכם ועל תנאי בקידושין. זהו ה״ביטוח ההלכתי״ שנותן מענה לבעיות שעלולות להיווצר מנישואין כדת משה וישראל – עגינות, ממזרות וסרבנות גט.

הסכם קדם-נישואין מבטיח שגם אם הנישואין הסתיימו – זה יעשה בצורה הדדית

טבילה במקווה – זו בחירה שלך

במסורת ישראל ישנה מצוה לכלות לטבול במקווה בערב החתונה. אבל אם את בוחרת שלא לעשות כך – זו זכותך המלאה. לא משנה מה תחליטי בנדון – זה לא ימנע מאיתנו לערוך עבורך חופה כדת משה וישראל. טבילה במקווה, הדרכה לפני החתונה, סוג לבוש, הם מבחינתנו נתונים לגופה ולבחירתה המלאה של כל אישה ואישה, ואין אנו מתערבים כלל בנושאים האלו.  

טקס החופה

קודם כל רקע: טקס החופה כפי שאנו מכירים אותו השתנה לאורך הדורות ובמיוחד ב-1,500 שנים האחרונות. אחד ההבדלים הניכרים בין אז להיום הוא חיבור של שני טקסים שונים שבעבר נערכו בהפרש של שנה – הקידושין והנישואין. 

בקידושין, נתינת הטבעת על ידי החתן וקבלתה על ידי הכלה מבטאות את הסכמת הזוג להינשא ואת המחויבות ההדדית של בני הזוג. לחלק הזה נדרשים עדים (נרחיב על העדים בהמשך), וכדי להתיר את הקשר הזה בין בני הזוג – צריך לסדר גט. 

טקס הנישואין, הוא שלב שבו הקהילה והמשפחה מברכים את הזוג. זו הדרך שלנו, הציבור, להיות שותפים בחופה ולתת לזוג מעין ברכת הדרך. לכן, נהוג להזמין בני משפחה וחברים לברך בשבע הברכות המסורתיות ולמלא עבור הזוג כוס של ברכה שישתו בסוף. בשונה מהקידושין, שהוא אקט יותר פרטי של הזוג, לטקס הנישואין יש מימד יותר ציבורי וקהילתי, בו חותמים או מוסרים את הכתובה שהיא מסמך מסורתי משפטי המפרט את חובות הגבר כלפי אשתו (גם על זה נרחיב בהמשך). 

החופה היום משלבת שני טקסים שונים – הקידושין והנישואין

בטקס הנישואין היום כאמור, טקס החופה כולל את שני החלקים הללו. החופה נפתחת, בברכה על יין, ומסתיימת בשבירת כוס שרבים יגידו שהיא הקליימקס של הטקס. במהלך החופה יש כמה מנהגים מקובלים. ביניהם, ברכת שהחיינו, התעטפות בטלית, ברכות אישיות וסיבובים. כאמור, מדובר במנהגים – אתם יכולים לבחור עם לאמץ אותם, או לא.

ועכשיו לתכלס, איך אפשר להפוך את הטקס עצמו ליותר שוויני ועדיין הלכתי? הנה כמה דרכים:

הלכה ושוויון

• טבעות – כשהחתן נותן טבעת לכלה תחת החופה מדובר באקט הלכתי שמהווה את מעשה הקידושין. גם הכלה יכולה לתת טבעת לחתן תחת החופה כאקט ערכי, המסמל את ערכי השוויון וההדדיות בבית שהם בונים ביחד.

בנושא הזה יש שלוש אסכולות:

1. לפי חלק מהדעות, נתינת הטבעת על ידי האישה מיד אחרי הקידושין יכולה ליצור בעיה של הטייה ולכן עדיף שהטבעת שהכלה נותנת לחתן תינתן בנפרד, בשלב אחר של החופה.
2. דעות אחרות סוברות שעדיף שנתינת הטבעות יתרחשו בצמידות כי קידושין דורשים הסכמה הדדית של בני הזוג. דעות אלו מדגישו שלמרות שאין תוקף הלכתי לטבעת שהכלה נותנת לחתן, יש בנתינה אחת אחרי השני ביטוי אסתטי של ההדדיות הזאת. בשני המקרים אפשר ללוות את נתינת הטבעת במשפט מן המקורות, בציטוט, להקריא טקסט אישי – לבחירתכם.
3. ישנן דעות נוספות שסבורות שראוי לתת תוקף הלכתי לטבעת שהכלה מעניקה לחתן. מי שסבורים כך מאמצים את הפתרון של הרב דב לינזר. הפתרון הזה מגיע מעולם אחר. לפני החופה חותמים על הכתובה שהיא כתב התחייבות. הדרך המסורתית להתחייב על משהו אבסטרקטי, על רעיון, היא לדמות קבלת חפץ שלא היה שייך לנו מקודם, כאילו אנחנו קונים חפץ בקבלה ביד. זה מה שנקרא קנין סודר כי הוא נעשה באמצעות סודר, בגד, צעיף, טלית והיום אפילו עט. רב דב לינזר אומר: בואו נשתמש בטבעת כסודר : הכלה תתן טבעת לחתן ויבקש שהוא יתחייב על תוכן הכתובה בקבלת הטבעת. וזהו האפשרות השלישית. מיד אחרי הקידושין הכלה תקח את הטבעת, תסתכל אל החתן ותאמר לו משפט מסוג: הרי אתה מתחייב על הכתובה בטבעת זו כדת משה וישראל, ותענוד אותה על אצבעו.

החלפת טבעות תחת החופה מסמלת שוויון וההדדיות בבית שהזוג בונה יחד

• עדים –  אחד מתפקידם של העדים הוא לחתום על הכתובה. לפי ההלכה הרווחת, וכך אנחנו נוהגים גם בחופות, העדים מוכרחים להיות גברים. אבל אין שום בעיה שגם נשים תחתומנה על הכתובה ״לכבוד הזוג״. נכון, אין לזה משמעות הלכתית, אבל אם תשאלו אותנו יש בזה ערך תרבותי וציבורי חשוב.
• כתובה – הכתובה היא מסמך הלכתי שמפרט את חובות הגבר כלפי אשתו במהלך הנישואין ואחרי שאלו מסתיימים. למרות שהמסמך הזה אינו כל כך בשימוש מול בתי הדין היום, הוא מהווה אבן דרך חשובה במיסוד ביטוח הכלכלי של האישה בתקופה שהיא כלל לא היתה עצמאית. אנחנו חותמים על הכתובה כאות של שימור המסורת. ויחד עם הכתובה, אנחנו מעודדים אתכם לכתוב מסמך נוסף המבטא את הערכים, את החובות ואת השאיפות בבניית הזוגיות שלכם. אפשר להקריא תחת החופה את המסמך הזה במקום הכתובה.
• ברכות תחת החופה – בטקס החופה המסורתי יש כמה וכמה ברכות. הכלה יכולה לברך את ברכת ׳שהחיינו׳. וגם בשבע ברכות יש כמה מעורכי החופה שלנו סבורים  שנשים יכולות לברך אותן.

אין שום מניעה שגם נשים תחתומנה על הכתובה ״לכבוד הזוג״

שוויון, תרבות וקהילה

• עורכות חופה – נשים שהוסמכו כנשות הלכה במספר מסגרות, הן בארץ והן בחו”ל, ושלמדו את הסוגיות ההלכתיות הרלוונטיות בהחלט יכולות לסדר קידושין כהלכה. אנחנו מאוד שמחים שנשים עורכות חתונות בארגון חופות, אנחנו מקוות שזה יהפוך להיות דבר יותר מקובל ונפוץ בחברה הישראלית. 
• הנחיה – אישה יכולה להנחות את החופה, לפתוח בדברים, להזמין את עורך/ת החופה לעלות וגם את המברכים והדוברים השונים לאורך הטקס.
• הקראת הכתובה – במהלך החופה נהוג להקריא (ולו חלק קטן) מהכתובה. אפשר לבחור שאישה תעשה זאת. ואפשר גם לא להקריא אותה בכלל, אלא רק לציין שזו קיימת.
• נשיאת דברים –מומלץ להזמין אנשים ונשים לשאת דברים תחת החופה. זה יכול להיות החתן, הכלה או כל אחד ואחת מהאורחים. מי שתרצו לשלב בחופה שלכם מוזמנ.ת.
• מבנה החופה – יש חופות שנטועות ברצפה ועומדות בעצמן, אבל יש חופות שצריך להחזיק המכונות ״חופות חברים״. גם נשים וגם גברים יכולים להחזיק אותן ולקחת חלק בטקס המשמעותי שמכונן את חייכם המשותפים.
• הינומה – זו בחירה שלך ואם את לא רוצה ללבוש הינומה, זה לא ימנע מאיתנו לערוך את החופה. אבל כדאי לדעת שיש (גם אצלנו) דעות שונות ומנעד הלכתי רחב. שווה להתייעץ עם עורכ/ת החופה שלכם.

נשים שהוסמכו כנשות הלכה בהחלט יכולות לסדר קידושין כהלכה

לסיכום – החופה היא שלכם

אם יש משהו נוסף שהייתם רוצים להוסיף – אתם מוזמנים תמיד לשאול ולהתייעץ איתנו. אנחנו רוצים למצוא פתרונות לבקשות ולצרכים השונים של כל זוג וזוג. 

חתונה אינה רק עניין פרטי בין החתן והכלה אלא גם עניין של המעגלים השונים שמקיפים אותם. ולכן,  בחופות אנחנו עובדים בשותפות מלאה עם כל זוג לעצב טקס שיתאים להם בהקשר הרחב של משפחה וקהילה, לא רק בהיבטים ההלכתיים אלא גם בהיבטים אישיים שונים שעשויים להיות רגישים. ייתכן שהאפשרויות שמנינו כאן יתאימו לכם, אבל כשתעלו אותם מול המשפחה זה יצור מתחים. ארגון חתונה זה הפקה לא פשוטה בכלל. אם אנחנו יכולים לעזור בהסברה ובתיווך של אלמנטים שוויוניים והלכתיים – אל תהססו לפנות אלינו.